<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יימר בר שלמיא</h1>
<h2>דף סב:</h2>
ואני הייתי מגמגם על פירוש רבינו, דהייתי סומך על מר שמואל רבינו, אהא דהמוכר את הבית בתחלתו [ס"א ע"ב] דאמר רב נחמן המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אע"פ שמיצר לו מצרים החיצונים, מצרים הרחיב לו. וכן שדה בבקעה גדולה. דאע"ג דלא מכר לו אלא בית אחד או שדה אחת. פרכינן היכי דמי אילימא דקרו לבית בית ולבירה בירה, בית זבין ליה בירה לא זבין ליה. ולא יצטריך רב נחמן לאשמועינן. ואלא דקרו לבירה נמי בית, כוליה זבין ליה, כיון דבירה כולה אין שמה חלוק מבית, צריך המוכר לברר מכירתו, שייחד לו בית שרוצה למכור. כך מצאתי בשם רבינו יצחק בר מרדכי. ופירש רבינו שמואל, ואונאה לא שייך הכא דאין אונאה לקרקעות. ומשמע אפילו כמה [פעמים] מכדי דמיה.
ומסקינן, לא צריכא אלא דאיכא דקרו לבית בית ולבירה בירה. ואע"ג דליכא רובא. [משום] דקיימא לן אין הולכין בממון אחר הרוב. מ"מ משמע דאין הדמים מודיעים שייך הכא. ולא אונאה אפילו בכדי דמיהן. ומסקינן הכא במוכר את הבית, מצר לו מיצר ראשון ומצר שני ומיצר שלישי, ומיצר רביעי לא מצר לו. אמר רב קנה הכל חוץ ממיצר רביעי. ושמואל אמר אפילו מיצר רביעי נמי קנה. ורב אסי אמר לא זכה אלא (על) תלם [אחד] על פני כולה. ואע"פ שנתן לו כל דמי השדה שיש בה כמה תלמים כזה. ותו מסקינן [ס"א ע"ב] ההוא דאמר לחבריה ארעא דבי רבי חייא מזביננא לך, הוו תרתי ארעתא דמקריין דבי רבי חייא, והלוקח רצה לזכות בשתיהן, דארעא קרקע משמע בין רב למעט. ומסקינן דארעא משמע חדא. ואע"פ שלא נתן אלא דמי אחת או דמי שתיהן. ותו מסקינן אי א"ל ארצות מיעוט ארצות שתים. ואע"פ שיש למוכר ד' וה' ויותר והלוקח רוצה לזכות בכולן. ואין ראייה לדמים שנתן בין כנגד שתים בין כנגד כולן שתובעם. כל אלו המימרות נוקפות ללב לפירוש רבינו תם. והוא גם הוא לב אריה ויתד תקוע. וראיותיו אילנות גדולים והירושלמי. ותימה שלא פירש לנו סתומות הללו, אם הוא בפילפולו פירשום לניחותא אנו אטומי לב הוצרכתי לצהר ולחוור לנו ההלכות. וכ"ש לר' אליעזר שאומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר [ס"ז ע"א] שאין הדמים ראייה. כל אלו קשה לי.
וכשהגעתי אצל מכירת מטלטלין, ההיא דהמוכר את הספינה, דתנן המוכר את הספינה מכר את התורן וכו', עד אבל לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את האנתיקי. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין. וכל אלו המטלטלים נקנין או במשיכה או במסירה כדפליגי בגמרא רבי [נתן] ורבנן [ע"ה ע"ב]. מסירה ומשיכה וחזקה בלא פיסוק דמים לאו כלום היא. הילכך כל הני מכירות משך או החזיק עם הפיסוק. וקתני בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין. ובגמרא [ע"ח ע"ב] מסקינן בעודן בתוכה. וכשלא אמר לו לא קנה. ולא דייקינן בגמרא וליחזי אי דמי כולן פסק, אפילו רישא נמי לזדבני. ואי דמי ספינה יהיב ליה ולא דמי עבדים והנתיקי, אמאי כולן מכורין. כי היכי דדייקת בפלוגתא דרב ושמואל גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן. כדאיתא בשור שנגח את הפרה [ב"ק מ"ו ע"א] [ובפרק] המוכר פירות [צ"ב ע"א]. וכן נמי הא [ע"ז ע"ב] המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות. פרדות לא מכר את הקרון. תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו מכר את הקרון מכר את הפרדות. ושנייה רבי אבהו באדוקין בו. ואע"פ שהפרדות שווין יותר מדאי. ולא אשכחינן דפליגי רבנן בכל הני אלא בהא [שם] מכר את הצמד לא מכר את הבקר בקר לא מכר את הצמד. אלא רבי יהודה אומר הדמים מודיעים כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד נמכר במאתים זוז. פירוש [לכך] מכר את הבקר. וחכמים [אומרים] אין הדמים ראייה. ופרכינן בגמרא לרבנן ואי אין הדמים ראייה וכו'. ושנינן מאי אין הדמים ראייה דבטל מקח. [ואיבעית אימא] הני מילי דהוי ביטול מקח בכדי שהדעת טועה, אבל בשלא כדי שהדעת טועה אימר מתנה הוא דיהיב ליה. בהא [הוא] דפליגי וכו' גימגום.
